<h1>תשובות ופסקים לר"י הזקן סימן קכ"ה</h1>
<h2>דף קיג:</h2>
דין בורח מן המחנה אחר שנשאל [המס]. ויש לבורחים לפרוע. ואף הראה להם חותם מן המלך. והמלך הרבה לשאול עליהם. מאחר שכללם [עם] האחרים אין עליהם לברוח [מן המכס], אך ישלמו. וכן עיקר. כך המנהג בכל הקהלות שאין אדם יכול לפטור את עצמו מן המס ביציאתו מן העיר אחר שנתחייב [במס]. וגם [אם] אין שום מנהג, נראה בעיני דין תורה כששאל המלך המס אפילו שערי דכדא משתעבדי למלך ומלכא אמר דלא יהיב כרגא לישתעבד למאן דיהיב כרגא. ואפילו יברח קודם גבייה נשתעבד קודם [לזה] למלך, [כדאמרינן] בפרק הגוזל [קי"ג ע"ב] ומאן דמשתכח בבי דרי פרע מנתא למלכא. ובר מתא אבר מתא (מעכב ביה) [מיעבט. נראה], אפילו ברחו מקצתן דין הוא לגבות מן הנמצאים והם יחזרו על חביריהם. מטעם שפי' שכל המס שנתחייב למלך לפורעו לבסוף [נתחייב כבר לפרוע] את המס בשעת שנתחייב למלך. ומכח התנאי שהתנה החזרן אין לפוטרו, לפי שלא התנה [עם] המלך, [ואם] התנה לא היה בדעתו אלא על הנשארים, שהם בידו לכופן מאחר שהם עומדים בארץ שלו. והסכום הנשאר נראה לי שהיה יכול לכופן בדין אם היה (מציאה) [מוצאם]. אבל רבי אמר לא היה יכול לכופן בדין ליתן לאלתר כשהיו אז ערקינן. לפי דבריו לא היו התלמידים מחוייבים להם המס, ולא נתחייבו להם הבורחים [ויש] לפוטרם כי לא היה מוטל עליהם שום חיוב לפי דבריהם. כדקאמר התם [ב"ב ח' ע"א], ליתבי רבנן בהדן א"ל [לא. אבל] אנדיסקי לא שייך להכא. ואם מחמת שעשה מס חותם על [קצבתו], יאמר בעל הדין אין כאן [דינא ד]מלכותא דינא. אין זאת כי אעפ"כ דין דמלכותא הוא בשעת מלחמה ליקח לצורך אספניא שלו וכן שאר צרכים גדולים.
